<h1>ראבי"ה סימן תת"ס</h1>
<h2>דף יב:</h2>
אמר רב יהודה אמר רב לוה אדם תעניתו ופורע. פירש רבינו חננאל אי אנוס לוה ופורע [דאמרינן לא יהא אלא נדר] לבד מתענית חלום שמתענה בו ביום ואפילו בשבת תדע דאמרינן [בלישנא קמא] כי אמריתה קמיה דשמואל אמר [וכי נדר הוא דלא סגי דלא משלם צערא הוא דקביל עליה] אי מצי [מצער נפשיה ואי לא מצי] לא מצער נפשיה, מכלל דרב במצטער קאמר, ומיהו אינו סכנת נפש, ועובדא דרבי יהושע בריה דרב אידי דאמרי ליה ליטעום מר מידי בהכי מיירי. ובפרק קמא דשבת [י"ב ע"א] הלכה לא ישב לפני הספר וכו' ומייתי נמי הך עובדא. והכי פירוש לא יהא אלא נדר שקבע [לו זמן] ועובר בבל תאחר, כדאיתא בפרק קמא דראש השנה [ד' ע"א] אי נמי צדקה שעובר מיד(י) דהא קיימי עניים, ואם נאנס ולא קיים וכי יפטר בכך והלא כשאכל עליו לשלם, ולא דמי [אלא] להאי דערכין [י"ז ע"ב] עני והעשיר כפי השגת יד. ודוק ותשכח. וללישנא קמא הכי פירושו וכי נדר הוא וכו' כיון דנאנס פטור. ויש מפרשים בלא אנוס נמי, ולא נהירא. והלכתא כרב יהודה. ומיהו מתפלל ענינו ביום שלוה, כדפרישית לעיל.
ובשם רבינו קלונימוס מצאתי שאסור להתענות בזמן הזה בשבת אפילו תענית חלום דאין אנו בקיאין לדעת פתרון חלומות איזה טוב ואיזה רע כאשר היו יודעין הראשונים כדאיתא בפרק הרואה [נ"ה ע"ב] ובאיכה רבתי [א' י"ד], ומספיקא אין מתענין. וכן נראה לי, ואף על פי דקורעין לו גזר דין של שבעים שנה ודמי לספק הצלת נפשות שמחללין עליו את השבת, כדאיתא במסכת יומא [פ"ג ע"א], אפילו הכי נראה לי שאין מתענין בשבת [דלא חמיר מדבר שאין מתענין עליו בשבת כדתנן בפרק סדר תעניות אלו] [י"ט ע"א] כדאפרש התם. וגם נראה לי הא דאמרינן ליתיב תענית לתעניתו, איזה יום שירצה, ולאו דוקא יום של אחריו מיד, דלא חמיר מאנשי מעמד שלא היו מתענין באחד בשבת כדאיתא בפרק בתרא דמכילתין [כ"ז ע"ב], ואמרינן התם מאי טעמא לא, אמר רבי יוחנן מפני הנוצרים, רבי שמואל בר נחמיני אמר מפני שהוא שלישי ליצירה פירוש משום חלישות כדכתיב [בראשית ל"ד] ויהי ביום השלישי בהיותם כואבים, רבי שמעון בן לקיש אמר מפני נשמה יתירה שנתנה בו בשבת ולמוצאי שבת ניטלה הימנו כדכתיב [שמות ל"א] שבת וינפש כיון ששבת וי אבדה נפש. ואף על פי שיש לדחות כיון שציער עצמו בשבת יתענה ביום [ראשון], אינו נראה דתינח [לרבי יוחנן דאמר מפני הנוצרים] אבל להנך אמוראי דחיישי לחלישות קל וחומר הוא, התם שלא התענו בשבת חשו קל וחומר הכא. ופירש רבינו חננאל התם נשמה יתירה ניתנה לאדם בשבת לאכול ולשמוח ולהתענג כגבור בשתית יין ואם אין בו כח גדול אין בו יכולת לשתות ובמוצאי שבת ניטלה הימנו ונשתייר תשוי כח. הילכך נראה לי מפני שציער עצמו בשבת ישב ביום ראשון בתענית כשירצה.
